ביה"ד דחה את ערר התביעה הצבאית- המשיבים ישוחררו בתנאים

בתאריך 13.11.07 נעצרו שני המשיבים שלפניי ע"י כוחות הביטחון, בחשד כי בסמוך לשדה התעופה בעטרות יצרו פתח בגדר ההפרדה, דרכו עברו לשטח ישראל. המשיבים, תושבי הכפר מסליה, בשנות ה-20 לחייהם, ללא עבר קודם, נחקרו ע"י כוחות הביטחון ובחקירתם מסרו, כי ביקשו בכך להגיע לקונסוליה האמריקאית על מנת להסדיר את תוקף דרכונם האמריקאי.

בנסיבות אלו, וכשכתב אישום לפניו המחזיק שתי עבירות, התבקש ביהמ"ש לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. לטענת התביעה הצבאית קמה עילת המסוכנות, ומאחר ואין כל מחלוקת בין הצדדים לעניין התשתית הראייתית הלכאורית בתיק זה, הרי שחזקת המסוכנות מקימה את עילת המעצר הרלוונטית לעניינו. לא כך סברה הסנגוריה, אשר ביקשה להצביע על נסיבות מיוחדות ועל הצורך לבחון כל מקרה לגופו. אלו העומדים לפני ביהמ"ש, עברם נקי כאמור, לא גרמו כל נזק לגדר ובוודאי מגמתם לא הייתה לבצע כל פעילות חבלנית או כל פעילות מסוכנת אחרת.

בימ"ש קמא סבר כי בנסיבות האירוע אין מקום לדרישת התביעה הצבאית, ולפיכך הורה על שחרורם של המשיבים בתנאים. אלו התבקשו להפקיד 5,000 ש"ח כערבות, כמו גם התחייבו בחתימת ערב צד ג' תושב ישראל על סך זהה, ומכאן הערר שלפניי. 

משלא נמצא כל בסיס למחלוקת באשר לתשתית הראייתית הלכאורית בתיק, נחלקו הצדדים באשר לצורך להכריז על המשיבים כמסוכנים ולהצדיק אגב כך את מעצרם עד תום ההליכים. כפי שכבר הזכרתי, סבורה התביעה הצבאית כי מתקיימת במקרה זה חזקת המסוכנות, אולם הסנגוריה ביקשה להרהר אחר הלכה זו ולהשאיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה.

כתנא דמסייע, הניחה התביעה הצבאית לפניי שורה של החלטות מהן עולה התייחסותו של ביהמ"ש הצבאי לערעורים, מאז נוצרה מציאות חדשה באזור לנוכח הקמת מכשול קו התפר. שופטי ביהמ"ש לערעורים ביקשו לקבוע במספר לא מבוטל של פסקי דין, כי היום יש להשקיף על עבירה זו, של פגיעה בגדר ההפרדה, באופן שונה מבעבר. אגב כך, קבעו לכאורה כלל הלכתי, כי יהא בעבירה זו כדי להקים עילת מעצר לנוכח המסוכנות לביטחון האזור.

מאידך, לא ניתן להתעלם מהעיוות אשר יוצרת הלכה זו ומההפליה אשר בצידה. בראש ובראשונה אדגיש את מעמדם של אלו העומדים לדין בבתי המשפט בישראל, לבין אלו העומדים לדין באזור. אלו ואלו חטאו בפגיעה בגדר ההפרדה, אולם, שעה שאלו העומדים לדין בבתי המשפט בישראל משוחררים עד לקיום משפטם, הרי שאלו העומדים לדין באזור נעצרים עד תום ההליכים. אותה מסוכנות לכולם, אולם דין אחד לזה ודין אחר לזה. על כל אלו, נשאלת השאלה האם אותם אלו, תושבי האזור, שנתפסו בישראל בלא שפגעו בגדר ההפרדה נעצרים עד תום ההליכים? הרי ודאי חטאו באותו עניין ובאותה סוגיה ומדוע ההתייחסות אליהם תהא שונה. ועוד, כלום דין אחד יהיה למי שנימק את מעשיו בנימוקים הומאניטאריים, לבין מי אשר  עשה את מה שעשה מתוך מניעים לאומניים.

על כל אלו אוסיף, כי הגם שהאינטרס המוגן בסוגיה הנדונה שווה לכל, לא ניתן להתעלם מפסיקתו של ביהמ"ש העליון כי עבירה זו אינה מחייבת מעצר וכי יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו. דומני כי עיקרון זה, הצורך לבחון כל מקרה ומקרה לגופו, יש לו מקום של כבוד בשלל השיקולים הצריכים לעניין. אין כל ספק כי המציאות החדשה, לאו דווקא בשל הקמת הגדר, גוררת עימה מטבע הדברים שינוי בהתייחסות המשפטית. המציאות החדשה אינה נגזרת אך ורק מההוראות השלטוניות ומפעילותם המעורפלת, אלא נגזרת היא מהמציאות הביטחונית אשר בשטח, כאשר בכל אירוע  נדרשת בחינה פרטנית של כל מקרה ומקרה לגופו.

בנסיבות אלו, אינני סבור כי הצליחה התביעה הצבאית להצביע על פגם כלשהו בהחלטתו של בימ"ש קמא. לפיכך, החלטתי לדחות את הערר. יחד עם זאת, החלטתי לכרוך את החלטתי בשינוי תנאי ההפקדה, ותחת זו הקיימת מוצא אני לנכון להורות על הפקדה בסך של 10,000 ש"ח. אין בהחלטתי משום התערבות בתנאי הנוסף שקבע בימ"ש קמא.

ניתנה היום, 26 בנובמבר 2007, ט"ז בכסלו התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: שי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: